היכן קולם של התלמידים בתקשורת בין הורים למורים?

קול התלמיד הלומד וקול ההורה אינם קול אחד, ולפעמים במערכת יחסים עם בית הספר והבית הקול של התלמיד הולך לאיבוד. לא אחת מדברים על התלמידים במקום לדבר איתם. כולם רוצים לשמוע את קול המורים וההורים, אבל מה בקשר לתלמידים? האם קולם של התלמידים נשמע מספיק? סוגיה זו חשובה ביותר להטמעה מושכלת של הרפורמות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש" שבמסגרתן מצופה שיישמע קולו של הלומד בשעות הפרטניות ובהזדמנויות אחרות שהרפורמות מזמנות.

נדיר שמבוגרים חושבים על התלמידים כשותפים בתהליכי השינוי ובארגון חייהם: למה להאזין לקולות התלמידים? מה יכולים קולותיהם, שבדרך כלל נעדרים מהדיאלוג החינוכי, לתרום לנו? בדרך כלל, מבוגרים לא נוטים להעריך את עושר הידע והתחכום של הילדים - איך בית הספר נראה ונשמע כשהמורים מאזינים לתלמידים ומכבדים אותם? יש לתת את הדעת כי התלמידים הם הלקוחות הישירים של מערכת החינוך ולכן יש להקשיב לקולותיהם היכולים להוביל לשיפור ההוראה והלמידה, ולפתח תכניות להכשרת מורים העשויות ללמד את המורים להקשיב ולהגיב לקולות התלמידים. גם לתלמידים הנמצאים בבית הספר יומיום יש מה לומר על האופן שבו בתי הספר מנוהלים, וגם הם מסוגלים לתת הצעות לשיפור החינוך שלנו. 

למעשה, המבוגרים אינם יודעים יותר מתלמידי המאה ה 21- על המשמעות של  "להיות מבוגר" בעתיד. מחנכים )מורים והורים) יכולים להרוויח משמיעת היבטים ביקורתיים של התלמידים לגבי גישתם לקוריקולום (תכנית לימודים), לפדגוגיה ולפרקטיקות (יישומים בשטח) חינוך נוספות .

באמצעות הפיכת קולם של הלומדים לקול אקטיבי ניתן להרוויח פעמיים: 

1. הקשבה לקול התלמידים מאפשרת למצוא את קולנו;

2. היענות חיובית לשיתוף פעולה בין המחנכים למתחנכים. אין חינוך ללא היענות

    אקטיבית ומעורבות מתוך רצון והערכה.

תלמידים מקנים משמעות שונה לתהליכים בכיתה, לדוגמה: כיתות שמבוגרים ציינו כטובות נתפסו בעיני התלמידים כמשעממות .למידה אפקטיבית הממוקדת בהצלחה תתבצע במקום שבקבלת ההחלטות תהא בו חשיבות מכרעת לקול הלומדים ואלה יביעו שביעות רצון מהלמידה.

ככל שיחושו הלומדים שהם שותפים פעילים ולא אובייקטים סבילים, הם יתייחסו ביתר אחריות ללמידתם .הקשבה לתלמידי בית הספר היא משמעותית מאוד היות שהיא משקפת את עולמם, את שאיפותיהם ואת יכולותיהם .לפיכך, הקשבה לתלמידים יכולה לתרום להבנת עולמם ובכך לשפר את יחסי הגומלין בין ההורים והמורים לתלמידים ולהשפיע על תוכני לימוד הולמים ומשמעותיים יותר עבורם ועל דמוקרטיזציה ביחסי הגומלין בבית הספר.

כדי לשמוע ולהבין את קול הלומדים יש ליצור פורומים מתאימים ושינוי תפיסתי כולל על שותפות ומעורבות של תלמידים, אשר יצמח מהתפתחות מוּדעוּת התלמידים והמחנכים לכך שצעירים יכולים וצריכים לשחק תפקיד חיוני בהצלחת השינוי בבית הספר ובבית.

המעורבות האפקטיבית של ההורה אומרת שאם ברצונך לגרום לילדך לפעול בהצלחה למען השגת מטרה מסוימת, צריך הילד להרגיש שהוא חלק מעולמך ולא בכפייה. הכפייתיות נולדת היכן שאתה רוצה ללמד בכוח דבר שאינך חש אהבה אליו ואינו חלק מעולמך. זהו דבר חיצוני שאתה רוצה להעבירו הלאה באופן חיצוני, ובמקרה כזה הוא גם נשאר חיצוני לילד. תלמידים "תת משיגים" הם תלמידים שאינם עובדים בהתאם לכישרון וליכולת הטמונים בהם. הסיבה לכך היא שאין הם מונעים לעשייה; במילים אחרות, חוסר הנעה מוליך ל"תת הישגיות", ולכן הם גם לא ייאבקו שקולם יישמע