logo

מורים – האמינו במעורבות ההורים וקדמו אותה!

מאמרים נוספים

By my target March 28, 2022
קול התלמיד הלומד וקול ההורה אינם קול אחד, ולפעמים במערכת יחסים עם בית הספר והבית הקול של התלמיד הולך לאיבוד. לא אחת מדברים על התלמידים במקום לדבר איתם . כולם רוצים לשמוע את קול המורים וההורים, אבל מה בקשר לתלמידים? האם קולם של התלמידים נשמע מספיק? סוגיה זו חשובה ביותר להטמעה מושכלת של הרפורמות "עוז לתמורה" ו"אופק חדש" שבמסגרתן מצופה שיישמע קולו של הלומד בשעות הפרטניות ובהזדמנויות אחרות שהרפורמות מזמנות. נדיר שמבוגרים חושבים על התלמידים כשותפים בתהליכי השינוי ובארגון חייהם: למה להאזין לקולות התלמידים? מה יכולים קולותיהם, שבדרך כלל נעדרים מהדיאלוג החינוכי, לתרום לנו? בדרך כלל, מבוגרים לא נוטים להעריך את עושר הידע והתחכום של הילדים - איך בית הספר נראה ונשמע כשהמורים מאזינים לתלמידים ומכבדים אותם? יש לתת את הדעת כי התלמידים הם הלקוחות הישירים של מערכת החינוך ולכן יש להקשיב לקולותיהם היכולים להוביל לשיפור ההוראה והלמידה, ולפתח תכניות להכשרת מורים העשויות ללמד את המורים להקשיב ולהגיב לקולות התלמידים. גם לתלמידים הנמצאים בבית הספר יומיום יש מה לומר על האופן שבו בתי הספר מנוהלים, וגם הם מסוגלים לתת הצעות לשיפור החינוך שלנו. למעשה, המבוגרים אינם יודעים יותר מתלמידי המאה ה 21- על המשמעות של "להיות מבוגר" בעתיד. מחנכים )מורים והורים) יכולים להרוויח משמיעת היבטים ביקורתיים של התלמידים לגבי גישתם לקוריקולום (תכנית לימודים), לפדגוגיה ולפרקטיקות (יישומים בשטח) חינוך נוספות . באמצעות הפיכת קולם של הלומדים לקול אקטיבי ניתן להרוויח פעמיים: 1. הקשבה לקול התלמידים מאפשרת למצוא את קולנו; 2. היענות חיובית לשיתוף פעולה בין המחנכים למתחנכים. אין חינוך ללא היענות אקטיבית ומעורבות מתוך רצון והערכה. תלמידים מקנים משמעות שונה לתהליכים בכיתה, לדוגמה: כיתות שמבוגרים ציינו כטובות נתפסו בעיני התלמידים כמשעממות .למידה אפקטיבית הממוקדת בהצלחה תתבצע במקום שבקבלת ההחלטות תהא בו חשיבות מכרעת לקול הלומדים ואלה יביעו שביעות רצון מהלמידה. ככל שיחושו הלומדים שהם שותפים פעילים ולא אובייקטים סבילים, הם יתייחסו ביתר אחריות ללמידתם .הקשבה לתלמידי בית הספר היא משמעותית מאוד היות שהיא משקפת את עולמם, את שאיפותיהם ואת יכולותיהם .לפיכך, הקשבה לתלמידים יכולה לתרום להבנת עולמם ובכך לשפר את יחסי הגומלין בין ההורים והמורים לתלמידים ולהשפיע על תוכני לימוד הולמים ומשמעותיים יותר עבורם ועל דמוקרטיזציה ביחסי הגומלין בבית הספר. כדי לשמוע ולהבין את קול הלומדים יש ליצור פורומים מתאימים ושינוי תפיסתי כולל על שותפות ומעורבות של תלמידים, אשר יצמח מהתפתחות מוּדעוּת התלמידים והמחנכים לכך שצעירים יכולים וצריכים לשחק תפקיד חיוני בהצלחת השינוי בבית הספר ובבית. המעורבות האפקטיבית של ההורה אומרת שאם ברצונך לגרום לילדך לפעול בהצלחה למען השגת מטרה מסוימת, צריך הילד להרגיש שהוא חלק מעולמך ולא בכפייה. הכפייתיות נולדת היכן שאתה רוצה ללמד בכוח דבר שאינך חש אהבה אליו ואינו חלק מעולמך. זהו דבר חיצוני שאתה רוצה להעבירו הלאה באופן חיצוני, ובמקרה כזה הוא גם נשאר חיצוני לילד. תלמידים "תת משיגים" הם תלמידים שאינם עובדים בהתאם לכישרון וליכולת הטמונים בהם. הסיבה לכך היא שאין הם מונעים לעשייה; במילים אחרות, חוסר הנעה מוליך ל"תת הישגיות", ולכן הם גם לא ייאבקו שקולם יישמע
By my target March 28, 2022
המחנק בנשמה לא מרפה, עמוק הוא חבוי בבטננו והתפרץ במלוא עוזו ב- 7 באוקטובר 2023. מלחמת יום כיפור שוב באויר ועימה סערת רגשות למראה פניה של החברה בארץ העומדת נבוכה ומרוסקת, התחושה המכאיבה כאילו הכל היה לשווא, ומעל לכל אבדן של חיים רבים שנגדעו בעיצומו של מחדל לאומי גדול כל כך. הכתוביות של הנרטיב המתקרב לפני ה- 7 באוקטובר היו על הקיר בצורה כה בוהקת במהלך שנים רבות והשתיקה הייתה רועמת. הפעם, המלחמה לא בגבולות, אלא פגיעה ברברית בתוך בתיהם של נשים, קשישים, תינוקות, ילדים, בתוך מדינה שהוקמה להבטיח את ביטחונם של האזרחים ושל העם היהודי. אחים, הצילו, שריפה! צעק המשורר בגולה אך השריפה לא כובתה. מדינות אירופה שתקו אז אל מול הפוגרומים שכילו את אחינו לאור היום, באין מפריע. זה היה שם בגולה, אך היא פורצת בעוצמה בתוך ארצנו, ללא אבחנה בין יהודים ולא יהודים; והמדינה על כל ראשיה, ממשלותיה, מוביליה, דוממת, ושולחת את בניה להמשיך ולהילחם על גבולותיה כאילו זו אותה מלחמה. אלי ויזל ז"ל נהג לומר כי הטרגדיה של העם היהודי היא שתמיד העדיף לשמוע להבטחות של ידידיו וחבריו, במקום להאזין לאיומים של אויביו. הבטחות ללא מחויבות קל יותר למלמל מאשר לומר את האמת. עוד בהקמת המדינה, בן גוריון לא הסס לקבוע שישראל לא הייתה מדינה למופת כנדרש מייעודה ומייחודו של עם ישראל כעם סגולה ("אור לגויים"). לפיו, הדאגה האמיתית והקשה היו "הפגמים, הליקויים, הקלקלות והחולשות שבפנים". הוא היה משוכנע כי גורלה של מדינת ישראל לא יוכרע בחזית המדינית הבינלאומית אלא בחזית הפנימית: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים" ועוד הוסיף כי את העוצמה הפנימית המכרעת יש לבצר ולטפח "ביצרון מוסרי, בטחוני ומשקי", לעקור את "הנגעים הפנימיים" ולהגביר את יכולתנו היוצרת. חוסנה הפנימי של החברה הישראלית בשקיפות האמת וביחד האמיתי הם שיקבעו את גורלה של מדינת ישראל, את מעמדה בזירה הבינלאומית ואת ערכה בעיני העם היהודי בתפוצות. ביטחון פנימי וחיצוני הוא אחד מתפקידיה החיוניים של המדינה במערכת יחסיה עם אזרחיה. באותה שבת שחורה אבדה תחושת הביטחון לא רק לתושבי העוטף אלא לכל אזרחי המדינה. באחד התיעודיים שכתבתי כבת לניצולי שואה על משפחתי, ראיתי סממני בריחה מהאמת בחיי המשפחה בעיירה ברומניה: "אימא אהבה לקרוא הרבה עיתונות רומנית ולהתעניין במה שקורה. באחד הפעמים סיפרה, כי זורקים את היהודים מהקרונות, וטובחים יהודים בבוקרשט וביאסי. היהודים בעיירה החלו לסגור חלונות ולהאפילם". האמת זעקה ברחובות והאפלת החלונות הייתה על מנת לעמעם את האמת שרבצה לפתחי בתי היהודים בשואה. גם שם, בגולה, הייתה טמינת ראש בחול במידה מסוימת, אך זו הייתה ברירת מחדל, כי מה היה מפלטם של היהודים בהיעדר מדינה? בכל מקום בו היהודי הנודד מצא לו בית זמני להניח ראשו שמע בגלוי:" הכה ביהודי, זר הוא לנו, אויב בתוכנו, מפגע בחיינו.. נהרגו ונשמידו". אלפים מבני עמנו נרצחו בעידוד ממשלות ומלכים. ומה עתה? מי האויב שלנו מבפנים שהוביל למחדל הטראומתי של רצח, אונס והבערת האש בישובים הישראלים? יהירות, היעדר אחריות, הסתה ופלגנות לא התחילה היום אלא היא נוצרה במשך שנים רבות ובקרב מספר ממשלות, כחלק משיטת "הפרד ומשול". שיטה המסייעת להפרדה ולפיצול בציבור המתנגד, במטרה להחליש את כוחו; וכל האמצעים כשרים, אין בעיה להסית, להפחיד, לאיים ולשקר מתוך מגמה להסתיר את האמת (כהסתרת מסמכי גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים ופרוטוקולים של הקורונה למשך 30 שנה). השיטה מונעת מכוחות השנאה וההתנגדות, ומסיטה מעיסוק בנושאים חשובים ועיקריים לטובת האזרחים, כמו לחיות בביטחון, להתפרנס בכבוד, למנוע תחלואה ולחנך חינוך מיטבי את הילדים. עכשיו מפנים ישובים, עוקרים אנשים מבתיהם, קהילות מתפוררות וההפרדה הולכת וגדלה. פלגו אותנו ופגעו אנושות בלכידות ובסולידריות החברתית שלנו. האם למרות השיטה, הייתה משילות? אם כן, אזי היכן היא נעלמה ב- 7 באוקטובר 2023? במשך שתי יממות מחבלי החמאס עשו ביישובים כבתוך שלהם בלי שצה"ל נזעק לסייע וזאת כאשר עוטף עזה נמצא במרחק של שעה ורבע נסיעה מתל אביב וחמש דקות טיסה לחיל האוויר. פשוט מדהים. היכן הייתה המדינה והיכן היה צה"ל בשעות הקריטיות האלה? עד מתי נמשיך לטמון ראשינו בחול? פוליטיקאים המכנים עצמם "מנהיגים" מרשים לעצמם להישיר מבט, להסתכל לאזרחים בעיניים, ולשקר ללא היסוס או חרטה ואין הם רואים ב"שקר" בעיה. מבחינתם, השקר אינו משהו מגונה, תופעה לא מוסרית או טקטיקה מסוכנת, אלא הוא נתפס כנורמה מחויבת המציאות. נורמה המלווה בהנחות מוטעות, יהירות והליכה אחר כוח ואגו, המוזנים באמצעות גורמים אינטרסנטיים חיצוניים וזרים למדינה (עמותות וקרנות מחוץ לגבולות הממלכה). האם קיימת מנהיגות? מנהיגים ולא גנרלים או גיבורים כי מזמן הופקר ביטחון האזרחים, והרי במציאות החדשה העורף יהפוך לזירה העיקרית, זירה שהפקירו באוקטובר 2023. לטמון את הראש בחול זו בחירה . יש להיזהר משלושת המוקשים: אדישות שתמיד תחבור אל האויב. בעת שננוח באזור בטוח, התרדמת תתפרץ וכשנתעורר, נמצא עצמנו בסביבה שלא נהיה כבר חלק ממנה. סיפורים - הם כל מה שאנחנו מספרים לעצמנו ומנסים לשכנע בצדקתנו, וזה שבולם אותנו מלעשות ולשנות, ו תירוצים – פוטרים אותנו מאחריות בהיעדר מחויבות. עלינו להסתכל לעצמנו בעיניים, להוציא את הראש מהחול ולשאול שאלות. הישגיה של מדינת ישראל בשנים הראשונות להקמתה במציאות האפורה של "ימי תלאות ומצוקה", ידעה "תנופת יצירה ועוז הרוח וכושר המעשה". וזה הדבר היחיד שנותן את התקווה לבנייה עם רוח האדם. כאז כן עתה: ”שחקי, שחקי על החלומות...כי באדם אאמין“. האמונה באדם היא אבן יסוד בקיומנו עלי אדמות. ללא האמונה באדם, הופך עולמנו ליער של חיות טרף. טיפוח האמונה באדם לצד ערכי מוסר הנביאים, כפי שנטבעו במגילת העצמאות עם הקמת המדינה, ישמשו כמגדלור להבראת החברה הישראלית. שונו פניה של המדינה ואין יודעים מה יהא גורלה. ואם אנו זקוקים לה כל כך, עלינו להבין כי אנו אחראים לגורלנו בה. נעשה עתה בחירה אחרת ולא בריחה להטמנת ראשינו בחול, כי עלינו להיות אור התקווה ליום המחר ולא כאתמול. ארץ ארצי, אל דומי! נזכור יחד את החולמים והלוחמים שהקריבו עצמם למען חיוניות החיים, רוחו של האדם והמשך קיומם של הדורות הצעירים במדינת העם העברי. אין לי ארץ אחרת!

המורים בישראל נוטים לראות את פעילות ההורים כ"התערבות" במקום "מעורבות" מתוך תפיסה שההורים "פולשים" לטריטוריה המקצועית שלהם. האומנם תפיסה זו תוביל את התלמידים להישגים בלימודים?


"מעורבות" אינה יכולה להיאמר בנשימה אחת עם המילה "התערבות". אלה שתי מילים מנוגדות כשחור ולבן, או כ"כן" ו"לא". אם נרצה בקשר נעודד מעורבות, ואם נתנגד לקשר ונפעיל איום או נקרין חוסר ביטחון, אזי ניצור מצב של "התערבות". ד"ר חדוה טרגר, מחברת הספר "הורים ממנפים הישגים", שבהוצאת סטימצקי, מציינת כי אין חינוך ללא ההורים והם משמשים כעמוד התווך למינוף הישגי התלמידים. 


הקשר בין הורים לילדים הוא המשאב הטבעי הראשוני והבסיסי המשפיע על התפתחות הילדים ובני הנוער. דווקא משאב ההורים אינו משולב דיו במערכת החינוך, ולעתים קרובות אף מודר ממנה. בכתובים של משרד החינוך והתרבות ושל הרשויות המקומיות, מכונה צוות

בית הספר בשם "הצוות החינוכי" או "מחנכים", לעומת ההורים הנותרים בשמם המקורי, ללא כל התייחסות לחלקם בתהליך חשוב זה. כך מרחיקים את ההורים מהפן החינוכי של הורותם ומפחיתים מחשיבות תפקידם. אופן ההתייחסות הבסיסי של המערכת אל ההורים הוא, לכל היותר, כאל "ספק" או "לקוח". זו מערכת המדגישה את הבדלי הכוחות של" שולט" ו"נשלט". הילדים ובני הנוער, אשר הם מושאי החינוך, עומדים במקרים רבים מחוץ לתהליך במבוכה, בחוסר אונים ואולי אף לעיתים בבלבול.


סביבה חינוכית איכותית היא כזו שיש בה הרבה מגעים, קשרים והתחברויות .ככל שיתאחדו המורים וההורים ל“גוף מחנך" אחד, נשיג אקטיביזם חינוכי שיוביל למעורבות גבוהה יותר, והיא שתבטיח את שגשוג החינוך. מערכות יחסים חיוביות בין הורים למורים חיוניות להתפתחותם החברתית והאקדמית של הילדים. כשהילדים רואים את הוריהם ואת מוריהם משוחחים ועובדים יחד, הם רואים קבוצת עניין בקידומם האקדמי ובהתנהגותם החברתית.


כאשר אין מוכנות מצד הרשות המקומית ומערכת החינוך של משרד החינוך והתרבות להכיר בזכות ההורים ובחובתם לחנך את ילדיהם ,נתפסת התביעה למעורבות כאל התערבות מזיקה, החותרת תחת מעמדם של אנשי בית הספר לשותפות מקצועית.  יכולתה של המערכת לתעל את כוחם של ההורים לאפיקים חיוביים מותנית במדיניות שתאפשר להבין את התהליך המתרחש לנגד עיניהם, ולהנהיגם בדרכים יישומיות מתאימות.


מדיניות התומכת במעורבות הורים אפקטיבית חייבת להיות מושתתת על הצבת מטרות ויעדים ברורים וחד-משמעיים ועל השתחררות מן הדחף לשלוט, ולהטמיע בקרב הכול ,כי מעורבות כשפה חשובה להצלחה כי היא הסמן של הקוד ההתנהגותי בחברה. 

כולנו יודעים כי תלמיד מצליח בלימודים אחר שהפנים את החומר הנלמד שהפך לחלק ממנו. הפנמה והטמעה נעשים ע"י מעורבות פעילה  של הלומד בחומר הלימוד. במעורבות זו יש את אותם דרכי פעולה של מעורבות הורים בחינוך ומעורבות חברתית בסביבה כי זו אותה שפה. 

שימוש בשפה אחת קושרת בין אנשים ויוצרת הבנה של הצד השני. הבנה שאינה בהכרח הסכמה אך מובילה להקשבה ולהפריה הדדית. הרבה ממאמציו של החינוך היום נידונים לכישלון משום שהדור הצעיר עסוק בשימוש במחשב ליצירת קשר חד-כיווני, דבר המעצים היעדר מיומנויות תקשורתיות רב-כיווניות ולכן על בית הספר למקד עצמו כמסגרת מקצועית – חברתית להפנמת הרגלים תקשורתיים יחד עם הבית. למורים יש תפקיד מקצועי ממעלה ראשונה בהכוונת תהליך של מעורבות הורים אפקטיבית אך עליהם לקבל את תמיכת המערכת והדרכה בהתאם לצורך הנדרש. 


בעת שכולנו נשתמש באותה שפה: המנהיגות תאפשר מעורבות הורים, המורים יכוונו למעורבות ההורים בחינוך ילדיהם, ההורים יהיו מעורבים והתלמידים יבקשו את מעורבותם של ההורים, נהיה יותר מרוצים וכולנו נראה כמקשה אחת של הצלחה. 

Share by: