שמי הוא חדוה טרגר ואני ד"ר בחינוך, בניהול ובתוכניות לימודים. מעל 30 שנה עבדתי עם ילדים,
בני נוער ומבוגרים במסגרות חינוכיות שונות ובמסגרות חברתיות ציבוריות (בתי ספר, אוניברסיטאות, מכללות, מרכזים קהילתיים, קייטנות ועוד...).
לאחרונה, אחר מות שני הורי והשלמת צוואתה של אמי לכתוב את סיפור בן דודה, אברמל, בשם "למרות הכל", התודאתי למשמעות של היותי דור שני לניצולי שואה מרומניה. בשיר, "לחש מתנגן" שהלחנתי למילות שירה של חברתי, ברכה אלמוג, שגם היא דור שני לניצולי שואה מפולין, מבוטאת המשמעות בשליחותם של בני הדור השני , מזוית ראייתי האישית -              

מה עשיתי?

חינכתי כיתת תלמידים (בבתי ספר יסודיים ובבתי ספר תיכוניים), שימשתי כמרכזת חינוך חברתי ובית ספר קהילתי, הקמתי עמותת הורים ומורים, ניהלתי "בית ספר אוניברסיטאי" בו למדו יחד מורים, הורים ותלמידים מכיתה ז' – י"ב, ניהלתי קייטנות, הדרכתי מנהלים, מורים והורים מגילאי גן ועד בכלל, כתבתי תכניות לימודים בנושאים לימודיים, חינוכיים ותרבותיים לכל הגילאים, ניהלתי בית ספר יסודי ומכללה טכנולוגית להנדסאים (י"ג - י"ד ואחרי צבא) ועסקתי בהכשרות מקצועיות בתעשייה. היום, אני מלווה צוותי הוראה וניהול, מדריכה הורים ומרצה במסלול תואר ראשון ושני במרכז האקדמי אונו ובשלוחותיו הרבים בארץ.

ואם לא די בכך אז ......

הנחיתי והובלתי תכניות מטעם משרד החינוך, הרצאתי בכנסים, הפקתי הפקות קהילתיות וניהלתי אגף עירוני מוניציפלי בעיריית חיפה כאחראית על שתי קריות (קריית שמואל וקריית חיים).
בכל עבודותיי חיברתי את המוזיקה בפעילויותיי ובמעשי. עבודה עם אנשים בליווי צלילי המוסיקה הם שהפיחו בי אנרגיות עצומות והשיטו אותי אל מרחבי ההנאה. אני עצמי שרה ומנגנת על 7 כלי נגינה, כשכלי אהבתי לאורך כל חיי היה ונותר האקורדיון.