כל ילד וילדה יכולים להצליח בבית הספר ובחיים, וכל הורה מסוגל לעזור. השאלה היא כיצד אנו כהורים יכולים לעזור לילדינו להצליח?
מהו תפקיד ההורים? זוהי שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו :מהו תפקידי? כאשר אדם יודע את תפקידו, את מעמדו, את יכולתו ואת המצופה ממנו, כולל מה הוא מצפה מעצמו, יש לו יכולת להתחיל לפעול ולהיות משמעותי עבור עצמו ,עבור ילדיו ועבור הסובבים אותו. כל זמן שאדם מתלבט בתפקידו, מה כוחו ומה סמכותו, בלי משים לב הוא עוקר את כוחותיו ומסרס את עצמו. גם אם יעשה דבר מה, אותו מעשה יהיה חסר כוח וחסר משמעות בעיניו ובעיני אחרים הנוגעים בדבר. ההורים הם הסוכנים של הטבע לשמירה על הילדים ולהובלתם מתלות לעצמאות ומלכתחילה המטרה הסופית היא עזיבתם.
החל מגיל שנתיים רוצים הילדים לעשות הכול לבד ונאבקים על עצמאותם. הם, כמובן, לא מודעים לקשיים המוטוריים שלהם ולסכנות שיש בסביבתם, אך בדרישה "אני רוצה לבד" ו"אני מחליט על עצמי" הם מבטאים צורך בשליטה על חייהם.
למה הכוונה בעצמאות? הכוונה היא שלכל אדם יש צרכים ורצונות משלו, הוא מודע לקיומם, בוחר ופועל למימושם, אך גם נושא בתוצאות מעשיו, לטוב ולרע. בהקשר החינוך - עצמאות הולכת בכפיפה אחת עם אחריות.
תפקידנו כהורים הוא לאפשר לילדים תחושה נהדרת של חופש ובחירה, במידה ובהדרגה תוך שמירה על גבולות. עצמאות אין פירושה "אני עושה מה שאני רוצה" אלא "אני לומד להיות עצמאי ואחראי לדברים". "עצמאות" היא מתן חופש בתוך גבולות מוגדרים וברורים, ולא אנרכיה מוחלטת. חופש מוחלט ופתאומי משכר ומבלבל, ולכן ההורים צריכים להציב גבולות ברורים, שבתוכם הילדים יכולים לקבל החלטות ולבצע דברים באופן עצמאי, בהתאם לגילם וליכולותיהם. אין הכוונה לחוסר סמכות הורית, אלא להעברת סמכויות הדרגתית מידי ההורים לילדים, עד שיוכלו לקבל ניהול עצמאי מוחלט של חייהם. הילדים לא עושים כל מה שהם רוצים, כיוון שחלק מן התהליך הוא להסביר להם שאסור לפגוע בזכויותיהם של אחרים, ושהם אחראיים למעשיהם ומשלמים על החלטות שגויות ועל מעשים אסורים. לכן, כשאומרים מעורבות הורים יש להשתמש בשפת העשייה והשיח ולא לעודד כל אסטרטגיה של ויכוח או פאסיביות מתוך ויתור.
אחד התפקידים החשובים של ההורים הוא ללמד את הילדים להיפרד מהם, זאת בעזרת מתן כלים להתמודדות עצמאית. כשהילדים מרגישים שהם מועילים ותורמים, מתחזקת בהם תחושת השייכות והדימוי העצמי, ומתאפשרים להם סיפוק והנאה מהצלחותיהם ומחייהם.
להורים יכולת רבה להשפיע על הקניית נתוני למידה לילדיהם. הורים רבים חושבים כי תרומתם היא בהקניית ידע, והם דואגים ללמד את ילדיהם קרוא וכתוב טרם כניסתם לבית הספר. הורים רבים חושבים כי באמצעות עזרה בהכנת שיעורי הבית או בהעשרת נושא לימוד מסוים יוכלו לעזור להעלות את רמת ההישגים הלימודיים של ילדיהם. פעולות אלה הן רק פעולות נקודתיות, ואינן פותרות בעיה לטווח זמן רחוק. כדי שמעורבות ההורים תשפיע על ההישגים הלימודיים של ילדיהם עליהם להקנות נתוני התנהגות המשמשים בסיס בלימודים.
ד"ר חדוה טרגר, מחברת הספר "הורים ממנפים הישגים", בהוצאת סטימצקי, מציינת כי כל הורה יכול להבטיח את הצלחת ילדו. לפי המחברת, המסר בספר של "אין חינוך ללא הורים, מעורבותם ממנפת הישגים" אינה פראפרזה. שיתוף ההורים ומעורבותם בחינוך ילדיהם הוא צורך הכרחי ולא רק אפשרי. ללא ההורים לא ניתן לקבל את התפוקה הראויה מתהליכי החינוך המכוונים בין כותלי בית הספר, או הבלתי מכוונים במסגרות השונות של החינוך הבלתי פורמלי.
