050-6478295 
dochedva@gmail.com
 

חפשו אותי ב    

עדכונים - ספרים

ברוכים הבאים לאתר שלי 
הנכם מוזמנים לקרוא, לעיין, להנות ולשאול שאלות
ואני אשמח להגיב ולהתיחס
ד"ר חדוה טרגר

הספר מוצע למורים ולהורים במחיר של 60 ש"ח בלבד 

ספר חדש בשם "למרות הכל" (אני חי וקיים), סיפור של ניצול שואה מטרנסניסטוריה מרומניה, כשהוא משמש עבורי כמימוש צוואת אמי ז"ל שביקשה רק אחר מות אבי לספר את סיפור המשפחה בשואה דרך בן דודה - אברמל. סיפור מרגש ומעורר תובנות ושאלות באשר למי אני? מה היעוד שלי כבת לנצולי שואה ומה היא מדינת ישראל עבור העם היהודי. מחיר הספר - 35 ש"ח בלבד.

עדכונים -
מופעים/ הרצאות

הרצאות מרתקות לחדרי מורים, מנהלים, עובדים והורים
בבתי ספר ובארגונים.

      צור קשר      





שפת ה"מעורבות" כמחברת בין מורים להורים

המורים במדינת ישראל נוטים לראות את פעילות ההורים כ"התערבות" במקום "מעורבות" מתוך תפיסה שההורים "פולשים" לטריטוריה המקצועית שלהם. האם זה נכון לומר בנשימה אחת "מעורבות" ו- "התערבות"? האם המורים מבינים מהי מעורבות וכיצד יש להיערך לקראתה?

כיום, במציאות המשתנה, אין מקום לדון על מעורבות הורים - כן או לא! שיתוף ההורים ומעורבותם בחינוך ילדיהם הוא צורך הכרחי, ולא רק צורך אפשרי. ללא ההורים לא ניתן לקבל את התפוקה הראויה מתהליכי החינוך המכוונים בין כותלי בית הספר, או הבלתי מכוונים במסגרות השונות של החינוך הבלתי פורמלי. א' ד' גורדון (1982) טען כי "החיים הם היצירה ולא האידיאל... אף אדם לא יכול ליצור את החיים לבדו. האדם הוא חלק מסביבה טבעית הבונה איתו את חייו”. בסביבתו הטבעית של כל אדם קיים המשאב הטבעי הראשוני – הוריו. לכן, עלינו להתמקד בניסיון להבין את הקשיים, לנווטו ולחפש אחר דרכים להפיק ממנו את המיטב למען הלומדים. צוות מורים החש כ"משפחה" ישכיל לשלב את ההורים, לפתח תהליכי עבודה משותפים ולהטמיע יחד הרגלים מעשיים בקרב הלומדים.

בשנים האחרונות, נעשתה הפרדה בין חינוך לתרבות וכל אחד מהתחומים הפך למטרה בפני עצמה. החינוך אינו יכול לעמוד לבד בזכות עצמו; החינוך הוא חלק מהתרבות ולא ניתן להפריד בין השניים. מטרת כל חברה היא  לבנות חברה מתורבתת – יצרנית כשהאדם מזוהה עם ערכיה ומרגיש שייך אליה. החינוך הוא תהליך הקניית הרגלי ההתנהגות, הוא האמצעי היחיד להעברת ידע, ערכים, אמונות, השקפות ותפיסות עולם לאורך שרשרת הדורות, מופעל כלפי צעירי החברה על מנת לסייע להם להפוך לאנשים בוגרים החולקים עם החברה כולה תרבות וערכים משותפים. ללא חינוך, ללא הקניית ערכים משותפים, ללא השרשת מורשת ותרבות, לא תוכל חברה להמשיך להתקיים. אם לא תהא שפה אחת בקרב מנהלים, מורים, הורים, תלמידים ומקבלי ההחלטות לא נוכל להטמיע בקרב הדור הצעיר הרגלי התנהגות שיובילו לאותה תרבות.  
ההורים, המשמשים כמשאב טבעי, ראשוני ובסיסי  המשפיע על התפתחות הילדים ובני הנוער, אינם משולבים דיו במערכת החינוך, ולעתים קרובות אף מודרים ממנה. בכתובים של משרד החינוך והתרבות ושל הרשויות המקומיות, מכונה צוות בית הספר בשם "הצוות החינוכי” או "מחנכים”, לעומת ההורים הנותרים בשמם המקורי, ללא כל התייחסות לחלקם בתהליך חשוב זה. כך מרחיקים את ההורים מהפן החינוכי של הורותם ומפחיתים מחשיבות תפקידם. אופן ההתייחסות הבסיסי של המערכת אל ההורים הוא, לכל היותר, כאל "ספק” או "לקוח”. זו מערכת המדגישה את הבדלי הכוחות של "שולט” ו"נשלט”. הילדים והנערים, אשר הם מושאי החינוך, עומדים מחוץ לתהליך במבוכה, בחוסר אונים ואולי אף בבלבול.

סביבה חינוכית איכותית היא כזו שיש בה הרבה מגעים, קשרים והידברויות בין הגורמים המשמעותיים במעשה החינוך. ככל שירבו המגעים ויתאחדו המורים וההורים ל”גוף מחנך” אחד, נשיג אקטיביזם חינוכי שיוביל למעורבות גבוהה יותר, אשר תבטיח את שגשוג החינוך. מערכות יחסים חיוביות בין הורים למורים חיוניות להתפתחותם החברתית והאקדמית של הילדים. כשהילדים רואים את הוריהם ואת מוריהם משוחחים ועובדים יחד, הם רואים קבוצת עניין בקידומם האקדמי ובהתנהגותם החברתית.

בשנים האחרונות גדלו שיעור הגירושין ומספר המשפחות החד-הוריות. במקביל, נחלש הקשר בין התא המשפחתי למשפחה המורחבת. תהליכים אלה הביאו לכך שהורים רבים נעשו בודדים, וחלקם גם מנותק מהקהילה וממקורות תמיכה בשל התניידותם. הורים רבים מסתגרים בחייהם הפרטיים, ודפוס חייהם מוקרן על דפוס חייהם של ילדיהם השוקעים בעולם וירטואלי של האינטרנט, המדולל בכשרים תקשורתיים. הנתק לא מתבטא רק בין ההורים לסביבתם אלא גם בין ההורים לילדיהם.

המורים, לעומת ההורים, בודדים מעצם תפקידם. הם עומדים לבדם מול כיתה, ומצופה מהם שיתמודדו עם הקשיים בכוחות עצמם. תחושת הבדידות של המורים מתגברת עקב הביקורת הקשה הנהוגה כלפי המקצוע. נוכח ביקורת זו, עשויים המורים להעדיף לא לחשוף את הקשיים שבהם הם נתקלים בכיתה פן יהפוך הדבר לעדות נוספת לחולשתם. שמירת הבעיות בסוד, בדומה למה שקורה עם ההורים, מחריפה את פגיעותם של המורים ומנציחה את ההתנהגות המקצינה של התלמידים. לאור הלחצים שבהם נתונים שני הצדדים – מורים והורים - ניתן היה לצפות שיתפתח מנגנון של תמיכה הדדית בתוך אותו סקטור או בין שני הסקטורים, כדי לפצות על בדידותם ולהקטין את פגיעותם. אך העזרה ההדדית קיימת רק כתופעה ספונטנית או בצורה של התארגנות להעלאת תביעות אלו מאלו.

היעדר הסולידריות והמאבק זה בזה הם תולדה של תפיסה שכיחה, לפיה סמכות היא פועל יוצא של יכולת אישית, האומנם? ואז מה יאמרו עליו? "יש לו נוכחות או אין?” "יש לו סמכות או אין?” "יש לו כריזמה או אין?” לכן תשובת כל אחד מהמורים או ההורים היא - "לי זה לא יקרה!” ובמצב זה, כמובן, לא ייחשפו הקשיים, לא תטופלנה הבעיות והמצב ילך ויידרדר כי המוקד - ”לטובת הלומדים” - אינו חלק מההוויה.

האמונה בהורים כמקור לעזרה, קביעת ערכים משותפים ומחויבות משותפת לחינוך הדור הצעיר הן חלק מהמטרות החשובות ביותר. שיתוף אמתי עם ההורים ועם המשפחות בא להזכיר שרק בדרך זו אנו מרוויחים אלה את אלה. כשם שעבודה עם ילדים ועם בני נוער דורשת לימוד, כך גם מגע וקשר עם ההורים דורש מחשבה, הכנה, עיון, העמקה, ניסיון והתכוונות. התייחסות מערכת החינוך אל ההורים חייבת להיות ממקום מקצועי, המבין את תהליכי התפתחות ההורים ומבין את המשמעות האדירה שיש לשיתוף הפעולה. על המורים, הנתפסים כאנשי מקצוע, להבין היטב את התהליכים הפסיכולוגיים וההתפתחותיים של הילדים ושל ההורים, ולזהות מה קורה להורים בכל רגע התפתחותי של ילדיהם, כאשר הם נדרשים לנהל דיאלוג ושיתוף עם גורם נוסף - מערכת החינוך.

על מנת שהילדים יגדלו בחוויה של תקשורת ושל הבנה בין שתי הישויות המשמעותיות - ההורים והמורים - על כל אחת מהישויות להכיר בקשיים האובייקטיביים של הצד האחר, ליצור אקלים של ביטחון ושל קבלה ולפתח דיאלוג בונה מתוך שותפות.

בעבר, לא היה צורך לדון בנושא "מעורבות הורים” או בנושא דיאלוג בין מורים להורים. חלוקת התפקידים הייתה ברורה: תפקיד בית הספר היה ללמד ולחנך וההורים סמכו על בית הספר שימלא את תפקידו. בתקופה הנוכחית, התקופה הפוסט-מודרנית, כשהמידע נגיש לכלל האוכלוסייה - גם להורים - ורמת השכלת ההורים עלתה, החלו ההורים לבקש את מעורבותם. בית הספר צריך לשמש כבית חינוך שמטרתו להקנות כלים לרכישת ידע והתנהגות. לפיכך, הצוות המקצועי של בית הספר צריך להוביל בקרב ההורים תהליך של מעורבות חינוכית בכל רמות הביצוע, למען שיפור הישגיהם הלימודיים של הילדים ולמען הקניית הרגלים שהיא התרבות. כשההורים מעורבים בחינוך הילדים בבית, תוך כדי עבודה מקושרת עם בית הספר, ילדיהם מצליחים יותר בבית הספר; כשההורים מעורבים גם בבית הספר, ילדיהם מצליחים היטב גם מחוץ לכתליו.

"מעורבות" אינה יכולה להיאמר בנשימה אחת עם המילה "התערבות". אלה שתי מילים מנוגדות כשחור ולבן, או כ"כן" ו"לא". אם נרצה בקשר נעודד מעורבות, ואם נתנגד לקשר ונפעיל איום או נקרין חוסר ביטחון, אזי ניצור מצב של "התערבות". יש לזכור כי אין חינוך ללא ההורים והם משמשים כעמוד התווך למינוף הישגי התלמידים. 

כאשר אין מוכנות מצד הרשות המקומית ומערכת החינוך של משרד החינוך והתרבות להכיר בזכות ההורים ובחובתם לחנך את ילדיהם ,נתפסת התביעה למעורבות כאל התערבות מזיקה, החותרת תחת מעמדם של אנשי בית הספר לשותפות מקצועית.  יכולתה של המערכת לתעל את כוחם של ההורים לאפיקים חיוביים מותנית במדיניות שתאפשר להבין את התהליך המתרחש לנגד עיניהם, ולהנהיגם בדרכים יישומיות מתאימות.

מדיניות התומכת במעורבות הורים אפקטיבית חייבת להיות מושתתת על הצבת מטרות ויעדים ברורים וחד-משמעיים ועל השתחררות מן הדחף לשלוט, ולהטמיע בקרב הכול ,כי מעורבות כשפה חשובה להצלחה כי היא הסמן של הקוד ההתנהגותי בחברה.

כולנו יודעים כי תלמיד מצליח בלימודים אחר שהפנים את החומר הנלמד שהפך לחלק ממנו. הפנמה והטמעה נעשים ע"י מעורבות פעילה של הלומד בחומר הלימוד. במעורבות זו יש את אותן דרכי פעולה של מעורבות הורים בחינוך ומעורבות חברתית בסביבה כי זו אותה שפה.

שימוש בשפה אחת קושרת בין אנשים ויוצרת הבנה של הצד השני. הבנה שאינה בהכרח הסכמה אך מובילה להקשבה ולהפריה הדדית. הרבה ממאמציו של החינוך היום נידונים לכישלון משום שהדור הצעיר עסוק בשימוש במחשב ליצירת קשר חד-כיווני, דבר המעצים היעדר מיומנויות תקשורתיות רב-כיווניות ולכן על בית הספר למקד עצמו כמסגרת מקצועית – חברתית להפנמת הרגלים תקשורתיים יחד עם הבית. למורים יש תפקיד מקצועי ממעלה ראשונה בהכוונת תהליך של מעורבות הורים אפקטיבית אך עליהם לקבל את תמיכת המערכת והדרכה בהתאם לצורך הנדרש.

בעת שכולנו נשתמש באותה שפה: המנהיגות תאפשר מעורבות הורים, המורים יכוונו למעורבות ההורים בחינוך ילדיהם, ההורים יהיו מעורבים והתלמידים יבקשו את מעורבותם של ההורים, נהיה יותר מרוצים וכולנו נראה כמקשה אחת של הצלחה.

שפת ה"מעורבות" הפכה לחלק בהווייתי ומאורח חיי בבית ובעבודה. אני עוסקת מעל 30 שנה בחינוך, בהוראה, בניהול ובכתיבת תכניות לימודים. עבדתי עם כל הגילאים שרק ניתן – מילדים גילאי המעון והגן, גילאי בתי ספר יסודיים ובני נוער במערכות הפורמליות והבלתי פורמליות. עסקתי בהדרכות מורים ובהנחיות צוותי מורים, הורים וקהילה וניהלתי פרויקטים קהילתיים חינוכיים ותרבותיים כאחד. פיתחתי מודלים שיתופיים במסגרת בית ספר קהילתי עם הקמת עמותת הורים – מורים - תלמידים ואנשי קהילה והקמתי מסגרת לימודים אוניברסיטאית עם השותפים למען הגברת הישגיהם של הלומדים. ב- 15 השנים האחרונות מיקדתי את עיסוקי בתחום ניהול: ניהלתי מערך עירוני של השלטון המוניציפלי בקרית חיים/שמואל של עיריית חיפה, ניהלתי בית ספר יסודי בבת גלים שעד היום הפרויקטים הקהילתיים שהובלתי הוטמעו והפכו לחלק מבית הספר והקהילה, ובשנים האחרונות ניהלתי את המכללה הטכנולוגית בקריית ביאליק.   

מנסיוני הרב בתפקידים שונים ראיתי עד כמה חשובה ההלימה בין המילה לבין המעשה בשטח. לכן, אם אין כוונה לגרום למעורבות, אל תפעלו למען שותפות; הגברת הציפיות שאינן מתממשות מובילה לערעור אמון שממנו קלה הדרך לחיכוך שלילי היוצר תהליך בלתי הפיך"

בכל מהלך עבודתי הצלחתי להוביל להצלחות באמצעות מעורבותם של האנשים בכל משימה שלקחו על עצמם ובכל מעשי ידיהם. המעורבות תמיד העצימה את ההורים, המורים, המנהלים והקהילה, והעלתה את רמת ההישגים הלימודיים של התלמידים. כשביקשו ממני להפיק טקס יום זיכרון קהילתי בקרית חיים התחלתי עם קהל של כ- 2000 איש בלבד ובאמצעות הטכניקות והמודלים שהשתמשתי, הצלחתי להעלות את מספר המתקהלים מעל ל-15,000 איש. בשנה מסוימת ביקשנו מהאנשים להישאר ולצפות מהבית בטקס, שהוקרן בשידור ישיר, בערוץ 3. כל הטכניקות שלי והמודלים מדברים בשפה אחת - שפת המעורבות.
 
בשנה האחרונה נוצר כאוס בנושא שילוב ההורים במערכת החינוך ומצאתי עצמי עונה לסטודנטים רבים על שאלות רבות בנושא "מעורבות ההורים בחינוך ילדיהם". ספרי המחקרים שלי הושאלו בספריות ולא נותרו על המדפים. אחד הפעילים בהסתדרות המורים ביקש את רשותי לבצע את המודלים למעורבות ההורים במגזר הדרוזי ואחר ביקש לבצע אותם במגזר הערבי. בהיותי מחטטת באינטרנט, מצאתי אתרי בתי ספר רבים משתמשים בשירים שכתבתי בנושא ומפיצים את אחד ממאמרי בין ההורים. כשחשתי כי קיים צורך בהדרכה ובתמיכה, החלטתי להוציא ספר שחלקו תיאורטי – מחקרי וחלקו מעשי ...ומכאן השראתי....

 אני משתמשת בלא מעט מטאפורות בספרי כדי להמחיש תהליכים המבוססים על מעורבות ונותנות חומר רב למחשבה – "החיים הם נסיעה ברכבת מהירה,/ העולה בעלייה ומתגלגלת בירידה,/  מתמודדת עם סיבובים ועם רגעים עוצרי נשימה/ ומתנועעת במשב "רוח משתנה"./ לא תמיד תהא הנסיעה במישור קלה,/ ולא תמיד יהיה מדרון בעלייה./ הדבר הבטוח הוא כי ניתן לעצב רכבת חזקה ובטוחה/ שתיתן לנו תחושה של ביטחון ורווחה".
איך לבנות ולעצב רכבת כזאת? במילים אחרות, כיצד מעצבים מעורבות הורים איתנה ומבטיחה? – זאת ניתן לעשות באמצעות בניית מערך "מעורבות ההורים" (בחינת הגורמים המניעים למעורבות והתמודדות עם המחסומים המעכבים אותה).

אם בנינו  את רכבת ההנעה אז איך ניתן יהיה לתחזקה לאורך זמן? במילים אחרות, כיצד שומרים ומבטיחים מעורבות הורים אפקטיבית? בשלב זה יש להבטיח את המעורבות באמצעות עיצוב הרגלים שיאפשרו לנו לתחזק את עצמנו ולמלא דלק על בסיס קבוע, ולא לחכות שניתקע על המסלול המהיר של החיים.

היעדר הידע וההבנה של המורים איך לעבוד עם אוכלוסיית המבוגרים גורם לעיתים רתיעה בלבנות קשר עם הבית. ההורים מרגישים את הריחוק, הניכור ואת היעדר האוזן הקשבת למצוקתם עם ילדיהם.
לכן, למורים יש תפקיד חשוב מאד בהכוונת תהליך של מעורבות הורים אפקטיבית אך עליהם לקבל את תמיכת המערכת והדרכה מקצועית בהתאם לצורך הנדרש.
טואול - בניית אתרים באינטרנט